כמה פעמים זה כבר קרה?
אני נסערת ומשתפת חברה או בן זוג בתחושות במחשבות, במה שקרה ולי ונענית בתגובה שמשאירה אותי כמו עם אבן בלב או בגרון.
לפעמים אצליח אפילו לתקשר בצורה מקרבת יחסית או אפילו ממש לפי המודל אבל אענה במשהו אחר ממה שאני מבקשת ; נראות, הכרה , חמלה, או בשפה יומיומית, איך הייתי שמחה לקבל תגובה מהסגנון :
" וואו ! אני שומעת אותך! זה נשמע קשוח/ מאתגר/ מעייף /מופלא / מרגש" …
.
שתי סיבות מרכזיות שיכולות להיות לכך הן:
א. הצד השני פשוט לא פנוי.ה לשמוע עכשיו , אולי גם היא/הוא חזרו מיום קשה , אולי הם גם עייפים אולי גם הם היו רוצים הקשבה עכשיו?
ב. הצד השני ממש רוצה לעזור לנו להפסיק לחוש את הרגשות הקשים האלה.
בבסיס הסיבות האלה ישנם צרכים שאולי ממש דומים או אפילו זהים לצרכים שגרמו לנו לשתף: נראות , חיבור, אמון?
*שמה סימן שאלה בסוף כי בעבור כל אחת הצרכים הם אחרים.
הביטוי (האסטרטגיות) שבהן ישתמשו יכולות להיות מסוג:
א. הזדהות - למשל : "וואו גם לי היה יום קשה!"
ב. עידוד - " למשל: " לא נורא זה יעבור!"
ג. אחר :)
אז מה אפשר לעשות?
לפני הכניסה הביתה לעצור ולנשום כן אפילו 5 דקות ברכב / מתחת לבית / בגן הציבורי , לקחת רגע של שקט, לעשות את המעבר ולהיות רגע עם עצמך. המהלך הבא אולי זה נשמע רעיון מוזר ולא לא צריך לעשות את זה בקול רם אבל אם מצליחות ממש ממש מומלץ! ( ו... כשלא מצליחות אז מזמינה לתת לעצמנו מלא מלא חמלה שהפעם עדיין לא הצלחנו כמו שרצינו אבל עשינו את ההכי טוב שלנו באותו הרגע! ;)) :
להתחיל מרגע של שקט להקשיב לנשימה, לציפורים (אפילו בעיר תמיד יהיה איזה עורב/יונה /דרור בסביבה) ולשאול בלב :
"הי מה שלומך?"
"איך את מרגיש.ה עכשיו?"
"מה את צריכה עכשיו?"
רגע לתת מקום למה שעולה
ואז ... ורק אז... אם יש מקום ופניות:
לעבור לצד השני - לנחש מה אולי האחר.ת מרגישים עכשיו? איך היה היום שלהם.ן? מה הם ממש צרכים.ות עכשיו?
ואפילו רגע לחשוב על שורת הפתיחה שהיא אפילו שאלה למה שלום האחר.ת - כי אני כבר נתתי לי רגע מקום ויש לי יכולת להיום עם ו... אפילו (וזה למתקדמות ;)) לדמיין מה תהיה התגובה ואם היא מכווצת אותי לנחש מראש שזה אלי יבוא ומראש לתת לי חמלה ולצד השני והכרה ואז ורק אז להיכנס הבייתה עם חיוך ו...נשימה.
בהצלחה!
מוזמנות.ים להגיב , לשתף ,
חיבוק גדול,
חן.
Comments